תקנות תאגידי המים לעסקים: על מה מקבלים קנסות?

בעלי עסקים רבים, בעיקר בתחומי המזון, התעשייה והמוסכים, מוצאים את עצמם לא פעם מול שוקת שבורה – או ליתר דיוק, מול דרישת תשלום מפתיעה וכואבת מתאגיד המים העירוני. הקנסות הללו, שיכולים להגיע לעשרות ואף מאות אלפי שקלים, אינם גזירת גורל. לרוב, הם תוצאה של חוסר ידיעה או הזנחה של מערכת השפכים העסקית. כמי שמנהל את חברת "עומרי שירותי ביוב ושאיבות" כבר למעלה משני עשורים, אני נתקל בלקוחות שמזעיקים אותנו רק אחרי שכבר קיבלו את הדו"ח. המטרה שלי היא להקדים תרופה למכה ולעזור לכם להבין את כללי המשחק מול תאגידי המים, כדי שתוכלו להתנהל נכון, לשמור על העסק שלכם ולחסוך הוצאות מיותרות.
undefined

בקצרה...

תאגידי המים פועלים מתוקף "כללי תאגידי מים וביוב (שפכי מפעלים המוזרמים למערכת הביוב), תשע"ד-2014" וכללים קודמים להם. מטרת התקנות היא למנוע נזק למערכת ההולכה, למכוני הטיהור ולסביבה. קנסות מוטלים בעיקר כאשר בבדיקות דגימה נמצאים ערכים חריגים של "הזרמות אסורות" או "שפכים חריגים".

הפרמטרים העיקריים שגוררים קנסות הם: הימצאות שומנים בריכוז גבוה (FOG), חריגות בערכי חומציות (pH), טמפרטורת שפכים גבוהה מדי (מעל 45 מעלות לרוב), ונוכחות של מתכות כבדות או חומרים רעילים. כדי להימנע מכך, יש להקפיד על התקנת מפרידי שומן תקניים, ביצוע שאיבות תחזוקה בזמן, וניהול נכון של הפסולת התעשייתית בעסק.

הבסיס החוקי: למה תאגידי המים קונסים עסקים?

מערכת הביוב העירונית אינה "פח זבל" שניתן להשליך אליו הכל. צנרת הביוב ומכוני הטיהור (מט"שים) תוכננו לטפל בשפכים סניטריים ביתיים. כאשר מפעל, מסעדה, מוסך או מכבסה מזרימים שפכים בעלי הרכב כימי או פיזיקלי שונה, הם גורמים לנזקים עצומים. הנזקים הללו כוללים סתימות בצנרת, קורוזיה (ארוזיה) של הבטון והמתכת, ופגיעה בתהליכים הביולוגיים במכוני הטיהור.

כדי לממן את הטיפול בשפכים הבעייתיים הללו וכדי להרתיע עסקים מלזהם, נקבעו בחוק תעריפים מיוחדים לשפכים חריגים ואסורים. תאגיד המים מחויב על פי חוק לדגום את העסקים בשטחו. כאשר הדוגם מגיע ולוקח דגימה מהשוחה האחרונה של העסק, המעבדה בודקת שורה ארוכה של פרמטרים. חריגה באחד מהם תגרור חיוב מוגדל באופן משמעותי בחשבון המים, שלעיתים מוגדר כקנס.

אינפוגרפיקה המציגה את המסלול של השפכים מהכיור בעסק ועד למכון הטיהור, עם סימון נקודות תורפה בהן שפכים תעשייתיים גורמים נזק לצנרת

הזרמות אסורות: שלושת הגדולים (ועוד כמה)

רשימת החומרים האסורים להזרמה היא ארוכה, אך ישנם מספר פרמטרים שחוזרים על עצמם ברוב הדו"חות שאני רואה אצל לקוחותיי. הבנה של הפרמטרים הללו היא המפתח למניעה.

1. מתכות כבדות (Heavy Metals)

מתכות כבדות הן אויב שקט אך מסוכן מאוד. הן מגיעות לרוב מתעשיות ציפוי מתכות, דפוס, מעבדות צילום, מוסכים ואפילו מרפאות שיניים. מדובר במתכות כמו כרום, ניקל, קדמיום, עופרת, אבץ ונחושת.

למה זה גורר קנס? מתכות כבדות הן רעילות. הן לא מתפרקות בתהליך הביולוגי הרגיל של מכון הטיהור. במקרה הטוב, הן מצטברות בבוצה (התוצר המוצק של הטיפול בשפכים) ומונעות את השימוש בה לחקלאות. במקרה הרע, הן הורגות את החיידקים שאמורים לפרק את השפכים, ומשביתות את המכון. החוק מחמיר מאוד עם חריגות במתכות, והתעריפים על חריגה כזו הם מהגבוהים ביותר.

2. חריגות ב-pH (רמת חומציות)

ערך ה-pH מודד את רמת החומציות או הבסיסיות של הנוזל. הסקאלה נעה בין 0 (חומצה חזקה) ל-14 (בסיס חזק), כאשר 7 הוא ניטרלי. התקנות לרוב דורשות שהשפכים המוזרמים לביוב יהיו בטווח שבין 6.0 ל-9.0 (לעיתים עד 10, תלוי ברשות המקומית ובתקנות הספציפיות).

  • חומציות גבוהה (pH נמוך): נגרמת לרוב משימוש בחומרי ניקוי חריפים, חומצות תעשייתיות או שפכים של תעשיות מזון מסוימות (כמו מחלבות). חומצה "אוכלת" את הבטון של הצנרת ואת המתכות, וגורמת לקריסות קווים.
  • בסיסיות גבוהה (pH גבוה): נגרמת מסודה קאוסטית, חומרי הלבנה ומסירי שומנים תעשייתיים. גם בסיס חזק פוגע בצנרת ובתהליכי הטיהור.

למידע נוסף על השפעות סביבתיות של שפכים תעשייתיים, ניתן לעיין בפרסומי המשרד להגנת הסביבה בנושא שפכי תעשייה.

3. טמפרטורה גבוהה

זהו פרמטר שלעיתים קרובות מתעלמים ממנו. עסקים כמו מכבסות, מפעלים המשתמשים בקיטור, או מטבחים מוסדיים שמזרימים מי שטיפת כלים רותחים, עלולים לחרוג בקלות. התקן לרוב מגביל את הטמפרטורה ל-45 מעלות צלזיוס ביציאה מהמפעל.

הסכנה: טמפרטורה גבוהה מאיצה תהליכים כימיים הרסניים בצנרת, גורמת לשחרור גזים רעילים וריחות רעים, ובעיקר – פוגעת במיקרואורגניזמים החיוניים במכון הטיהור.

תמונה ריאליסטית של מדחום תעשייתי המודד את טמפרטורת המים ביציאה מבור ניקוז במטבח תעשייתי, עם אדים העולים מהמים

האויב השכיח ביותר: שומנים ושמנים (FOG)

אי אפשר לדבר על קנסות ביוב בלי להזכיר את השומנים (Fats, Oils, and Grease). זוהי הסיבה מספר אחת לקנסות במסעדות, אולמות אירועים ובתי קפה. שמן צף על פני המים, מתגבש בקור, ויוצר גושים שסותמים את הצנרת העירונית לחלוטין. על פי חוק, כל עסק שבו יש מטבח המייצר שומן חייב בהתקנת מפריד שומנים.

אם לא תבצעו שאיבת בור שומן בזמן, השומן יגלוש החוצה אל הצנרת העירונית. בבדיקת פתע של התאגיד, רמת השומן תהיה גבוהה מהמותר (לרוב מעל 50-100 מ"ג לליטר), והקנס יהיה בהתאם לכמות המים שנצרכה בעסק – מה שיכול להגיע לסכומים אסטרונומיים.

כיצד מתבצעת הדגימה ואיך נמנעים מקנס?

תהליך האכיפה של תאגידי המים הוא שיטתי. הם שוכרים מעבדות חיצוניות מוסמכות שמגיעות לעסק ללא התראה מוקדמת. הדוגם פותח את שוחת הביקורת ביציאה מהעסק, לוקח דגימה ומעביר אותה לבדיקה.

טיפים מעשיים למניעת חריגות:

  1. התקנת מפריד שומנים: חובה לכל עסק מזון. וודאו שהנפח שלו מתאים להיקף הפעילות שלכם.
  2. תחזוקה שוטפת: אל תחכו שהבור יתמלא עד אפס מקום. הזמינו שירותי ביובית באופן קבוע לריקון ושטיפה של המפריד. אצלנו בעומרי שירותי ביוב, אנו מקפידים לא רק לשאוב אלא גם לשטוף את דפנות הבור כדי למנוע ריקבון וריחות.
  3. ניטור עצמי: במפעלים גדולים, מומלץ לבצע דגימות יזומות על ידי מעבדה פרטית כדי לדעת מה מצב השפכים שלכם לפני שהתאגיד מגיע.
  4. נטרול שפכים: אם העסק שלכם מייצר שפכים חומציים או בסיסיים, יש להתקין מערכת נטרול pH אוטומטית לפני ההזרמה לביוב.

טבלת ערכי סף אופייניים (להמחשה בלבד)

הפרמטר ערך סף אופייני (עלול להשתנות) סיבת האיסור
pH (חומציות) 6.0 – 9.0 קורוזיה לצנרת
טמפרטורה עד 45°C פגיעה ביולוגית
שומנים ושמנים עד 50 מ"ג/ליטר סתימות קשות
כלורידים עד 430 מ"ג/ליטר המלחת מי תהום

חשוב לזכור שהרגולציה משתנה מעת לעת, ומומלץ להתעדכן באתר רשות המים לגבי התקנות העדכניות ביותר.

תמונה של משאית ביובית מודרנית מבצעת שאיבה וניקוי של קו ביוב תעשייתי, עם דגש על הציוד הטכנולוגי

החשיבות של בחירת קבלן ביוב מקצועי

כאשר אתם מזמינים שירות, במיוחד באזורים צפופים ועמוסי רגולציה, חשוב לעבוד עם חברה שמכירה את הדרישות. למשל, כאשר אנו מספקים שירותי ביובית בתל אביב, אנו מודעים לכך שתאגיד "מי אביב" מקפיד מאוד על נהלים. אנו דואגים לפנות את השפכים לאתרי הטמנה מורשים בלבד ולספק ללקוח אישור פינוי ("מניפסט") – מסמך קריטי שמוכיח לתאגיד המים שפעלתם כחוק.

תחזוקה נכונה היא ההשקעה הטובה ביותר. עלות שאיבה תקופתית בטלה בשישים לעומת הקנסות הכבדים וההיטלים על שפכים חריגים, שיכולים למוטט עסק קטן.

הטיפ של עומרי

הקפידו תמיד לדרוש מקבלן הביובית את 'תעודת המשלוח' (מניפסט) המעידה שהשפכים פונו לאתר מורשה. תאגיד המים ידרוש מכם את המסמך הזה ביום הדין, ובלעדיו – אתם חשופים לקנסות גם אם ביצעתם שאיבה בזמן.

שאלות נפוצות

שפכים אסורים הם שפכים שאסור בשום אופן להזרים למערכת הביוב העירונית בגלל הסכנה המיידית שהם יוצרים (כמו דלקים, חומרים דליקים או רעילים במיוחד). שפכים חריגים הם שפכים שמותר להזרים, אך הם מכילים ריכוזים גבוהים מהמותר של חומרים מסוימים (כמו שומן או חומר אורגני), ולכן מחויבים בתעריף גבוה יותר כדי לממן את הטיפול בהם.
התשובה תלויה בנפח המפריד ובכמות העבודה של העסק. החוק מחייב שאיבה כאשר המפריד מלא, או לפחות אחת ל-3 חודשים (ובחלק מהרשויות אף בתדירות גבוהה יותר של אחת לחודש). מומלץ לבצע בדיקה ויזואלית שבועית ולשאוב לפני שהשומן גולש לצנרת היציאה.
כן. אם קיבלתם חיוב על שפכים חריגים, זכותכם לערער. לרוב, תצטרכו להציג תוצאות דגימה נגדית ממעבדה מוסמכת שנלקחה במקביל או בסמוך לבדיקה של התאגיד, ולהוכיח שהתפעול שלכם תקין (למשל, באמצעות יומן שאיבות ואישורי פינוי).
לא. ביובית רגילה מיועדת לשפכים סניטריים ושומנים. פינוי חומרים מסוכנים (חומ"ס) דורש היתר רעלים מיוחד, ביובית עם רישוי מתאים להובלת חומ"ס ופינוי לאתרים ייעודיים ברמת חובב. פינוי חומרים מסוכנים בביובית רגילה הוא עבירה פלילית חמורה.
ניתן לרכוש מדי pH פשוטים לבדיקה עצמית או להשתמש בנייר לקמוס. למפעלים גדולים מומלץ להתקין מד pH קבוע על קו היציאה שמספק התרעה בזמן אמת. אם אתם משתמשים בחומרי ניקוי חזקים מאוד, הסיכוי לחריגה עולה.
כן. אולי למגע יד זה מרגיש כמו מים חמים למקלחת, אבל עבור הביולוגיה של מכון הטיהור זהו הרס. מעל 45 מעלות, יעילות פירוק השפכים יורדת משמעותית, וצנרת ה-PVC או הבטון עלולה להינזק בטווח הארוך.